פסק-דין בתיק ע"פ (ת"א) 70117/06

השופט ד"ר ק' ורדי

ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בראשון לציון בת.פ. 3011/04 מיום 2/1/06, כבוד השופטת ס"נ ברודי.

הערעור הוא על גזר הדין.

1.         עיקרי העובדות, כתב האישום ופסק הדין של בית משפט קמא

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום בו הואשם שבתאריך 20/6/03 בשעה 9:45 בנס ציונה, הסיע הנאשם זר, אשר שהה בישראל שלא כדין, בדרכו לעבודה. כן הורשע המערער על פי הודאתו בכתב אישום נוסף שצירף, ת.פ 2722/04 בית משפט שלום כפר סבא, בו הואשם שבתאריך 15/7/04 ברעננה הסיע הנאשם במשאית שני תושבים זרים אשר שהו בישראל שלא כדין.

בגין הנ"ל הורשע המערער בשתי עבירות של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12 א' (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן" "החוק").

בית משפט קמא עיין בחוות הדעת הפסיכיאטרית שנתקבלה בעניינו של המערער ובתסקיר שירות המבחן שהמליץ להעמידו בפיקוח שירות המבחן, והטיל על המערער מאסר בפועל של ששה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות וכן מע"ת, קנס כספי בסך 5,000 ש"ח, פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך שלושה חודשים, פסילה על תנאי והעמדה בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

2.         טענות הצדדים

לטענת המערער, שייצג את עצמו,  חייו התמוטטו בעקבות האירוע והוא שרוי במצוקה נפשית וכלכלית.

המערער מודע לחומרת המעשה שעשה, מביע חרטה עמוקה ומבקש לקבל הזדמנות נוספת בהתחשב במצבו הנפשי והבריאותי הקשה ובכך שהוא מפרנס עיקרי בבית התומך גם באמו החולה ובאחיו הבוגרים הנמצאים בביתו וחולים במחלת נפש, כך  שבמקום עבודות שירות יוטלו עליו עבודות של"צ במסגרת פיקוח שירות המבחן.

לטענת המשיבה, בית משפט קמא התחשב במערער בכך שגזר עליו עבודות שירות ולא מאסר בפועל, כפי שנהוג לגזור בעבירות מהסוג הנ"ל, כשכל הנסיבות האישיות נלקחו בחשבון ע"י בית משפט קמא ואין מקום להקלה נוספת עם המערער.

ביום 2/1/07, לנוכח מצבו המיוחד של המערער והעובדה שהוא נמצא בפיקוח של שירות המבחן במהלך השנה האחרונה, הוזמן על ידינו תסקיר משלים משירות המבחן, בו התבקש שירות המבחן להתייחס לאפשרות של ביצוע עבודות של"צ במסגרת פיקוח כתחליף לעבודות השירות.

3.         דיון והכרעה

לאחר ששמענו את הצדדים החלטנו לקבל את הערעור בחלקו, באופן שעבודות השירות יומרו בעבודות שירות לתועלת הציבור וזאת, עקב הנסיבות האישיות החריגות והמיוחדות של המערער, כפי שיפורטו בהמשך.

אמנם, במקרים רבים נגזרו עונשי מאסר בפועל (בין אם לריצוי בעבודות שירות ובין אם מאסר ממשי) על מבצעי עבירות מהסוג הנ"ל.

יחד עם זאת, כבר ברע"פ 5198/01 חטיב נ' מ"י, פ"ד נו (1) 769 (להלן: "פס"ד חטיב"), נאמר, שבנסיבות יוצאות מגדר הרגיל ניתן להצדיק שלא להטיל עונש של מאסר בפועל בעבירות מהסוג הנ"ל.

הפסיקה קבעה באופן ברור שעונש של מאסר בפועל הינו הנחיה בלבד שאינה מטילה חובה על בית המשפט. לבית המשפט נתון שיקול דעת בקביעת העונש לאור הנסיבות הקונקרטיות של כל נאשם (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מ"י תקדין עליון 2006 (1) 1880 להלן: "פס"ד אבו סאלם", רע"פ 2686/06 טוויל נ' מ"י תקדין עליון 2006 (1) 4468, רע"פ 7544/05 שאולוב נ' מ"י תקדין עליון 2005 (4) 3659, רע"פ 1585/06 אבו חנין נ' מ"י תקדין עליון 2006 (1) 3105).

בפס"ד אבו סאלם קבע בית המשפט, כי במסגרת הנסיבות הקונקרטיות של הנאשם יש לתת ביטוי לגילו, מצב בריאותו, מצבו המשפחתו, מניעיו לביצוע העבירה, כשכל מקרה יוכרע בהתאם לנסיבותיו ובהתאם לטעמים ולתכלית של מדיניות הענישה, תוך בחינת נסיבותיו של הנאשם האינדבידואלי.

ואכן, בצידם של עונשי מאסר בפועל, שהוטלו על נאשמים ספציפיים, קיימים גם מקרים חריגים של עונשי מאסר על תנאי וקנס בלבד שהוטלו בעבירות מהסוג הנ"ל. 

כך, בפס"ד אבו סאלם נידון המערער מוחמד אבו סאלם לעונש של מע"ת וקנס בלבד בהתחשב בכך שמדובר היה בעבירה חד פעמית בהיותו כבן שמונים ובמצב בריאותו הקשה.